<h1>ריטב"א — שבועות</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ודקא קשיא ליה לרש"י ז"ל דמוסרחת לאו נבלה מיקרייא, אפילו לא מיקרייא כן בלשון תורה משום דאמרי רבנן [ע"ז ס"ח ע"א] נבלה הראויה לגר שמה נבילה שאינה ראויה לגר לאו שמה נבלה, מ"מ בלשון בני אדם שפיר מקרייא נבילה, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ולא עוד אלא דאפילו בלשון תורה שמה נבילה אלא דגזירת הכתוב הוא למשרייה ולשווייה כעפרא, דאי לאו נבילה מקרייא כלל אלא עפרא למאי איצטריך קרא לומר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה למעוטה מאיסורא, הא נבלה אמר רחמנא לא תאכל ולא אמר עפרא לא תאכל.
<h2>דף מה:</h2>
אכילה בכלל שתייה לא אמרינן. ואם תאמר והכתיב יין ושכר אל תשת, ואמרינן שאם אכל דבילה קעילית חייב, ויש לומר דשאני התם דאל תשת אינו לשון שתיה ממש, אלא כאילו אמר אל תשתכר דהא לטירוף דעת קפיד רחמנא, ומשום יין וכיוצא בו דמשתכר נקט אל תשת.
